החלטה בתיק רע"ב 5191/05

1.        לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט צ' גורפינקל) לדחות את עתירת המבקש, אסיר בכלא איילון, נגד החלטות שירות בתי הסוהר שלא לאפשר למבקש לצאת לחופשות.

2.        המבקש הורשע בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע והחזקת נשק. נגזר עליו, בין היתר, לרצות 57 חודשי מאסר בפועל, החל ביום 24.6.2003, בניכוי ימי מעצרו.

3.        המבקש פנה לטענתו, מספר פעמים, לשירות בתי הסוהר בבקשות לצאת לחופשות ממאסרו. הבקשות כולן הושבו ריקם, ועל כן עתר המבקש לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו נגד החלטות אלה. בית המשפט קמא דחה את עתירת המבקש, אף שהיה ער להתנהגותו התקינה של המבקש בכלא, זאת בשל התנגדותה של המשטרה ליציאת המבקש לחופשה. בית המשפט המחוזי ציין כי המידע שהוגש לו בעניין המבקש "מצביע על מעורבות העותר בפלילים באופן שבעת חופשה עלולה להיווצר תקרית שיהיה בה כדי לפגוע בשלום הציבור". על כן, נקבע, החלטת שירות בתי הסוהר שלא ליתן למבקש לצאת לחופשה - סבירה היא. על החלטה זו מלין המבקש לפניי.

4.        בבקשתו הנוכחית טוען המבקש כי המידע המודיעיני הקיים בעניינו אינו מייחס לו מעורבות בפלילים, אלא מראה על חשש שאדם אחר יבקש לפגוע בו, ובכך יופר הסדר הציבורי. משכך, טוען המבקש, היה על בית המשפט קמא לבחון חלופה שיהא בה כדי להפריך את המסוכנות הלכאורית הנשקפת מיציאת המבקש לחופשה. אף אם קיים חשש מפני פעילות אסורה, המבקש טוען, כי אין זה מתקבל על הדעת שבעת חופשה יסכן את חירותו, ושיחזור לדרך אותה עזב. המבקש מוסיף כי הוא מתפקד כאסיר עבודה למופת, כי הוא מרצה כיום את חלקו האחרון של מאסרו, וכי בשל מצבם הבריאותי הרעוע של הוריו המבוגרים יש לאפשר לו להיפגש עמם.

5.        המשיבים מתנגדים לקבלת הבקשה. לטענתם, ההחלטה שלא לאפשר את יציאת המבקש לחופשות היא החלטה סבירה שניתנה כדין ונסמכת על מידע מודיעיני מבוסס, ועל כן לא קמה עילה להתערבותו של בית משפט זה. המשיבים מוסיפים, כי אין לאסיר זכות קנויה לצאת לחופשות. מתן חופשה לאסיר הוא עניין הנתון לשיקול דעתם של הגורמים המוסמכים, ועניינו של האסיר צריך לסגת מקום בו יציאתו לחופשה עלולה להוביל לפגיעה בשלום הציבור, כמו במקרה זה.

6.        בחנתי את טענות הצדדים והגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. ראשית, בקשה זו אינה מגלה שאלה משפטית בעלת חשיבות אשר תצדיק מתן רשות ערעור (ראה: רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל(לא פורסם)). הבקשה מבוססת על נסיבותיו האישיות של המבקש ועל המשמעות שמייחס המבקש למידע המודיעיני הקיים בעניינו, ולאלה אין השלכות כלליות החורגות מעניינו של המבקש עצמו. שנית, לגופם של דברים, סבורה אני כי צדק בית המשפט קמא בקובעו כי שחרור המבקש לחופשה עלול ליצור תקרית שיהא בה כדי לפגוע בשלום הציבור. החומר החסוי בעניינו של המבקש הובא לעיוני, במעטפה סגורה. חומר זה מלמד שיש ממש בטענת המשיבים כי המבקש מעורב בפעילות פשיעה, וכי פעילות זו עשויה לפגוע בשלום הציבור אם ישוחרר לחופשה. בניגוד לטענת המבקש בבקשתו, בחומר המודיעיני אין כל תימוכין להשערתו כי החשש העומד ביסוד הסירוב להוציאו לחופשה הוא כי אדם אחר ינסה לפגוע בו. החומר מלמד כי הסיכון טמון דווקא במבקש עצמו. על כן, לא ראיתי מקום ליתן למבקש רשות ערעור.

7.        הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

           ניתנה היום, ‏י"ב תמוז, תשס"ה  (19.7.2005).

                                                                                      ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   עע התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: